“אמא או יעל” האם יש חשיבות לכך שהילד הצעיר קורא לך אמא

אמא או יעל

תפקידן של המילים לשאת משמעות. “אמא” היא מילה המקפלת בתוכה לא רק את הקרבה בין הילד למולידתו אלא גם את כל החוויות המשותפות שביססו את היחסים ביניהם. אמא היא האדם היחיד אשר מבקש את טובת הילד מבלי לצפות לתמורה. בשעת הצורך היא מוכנה ללא היסוס להקריב את הכל למענו, אפילו את חייה.

אמא הינה מילה ייחודית, משמעותית ביותר לאם ולילד כאחד. נשים רבות חיכו בכיליון עיניים להיקרא אמא וחוו לעתים כאבים פיזיים ורגשיים לא מבוטלים במטרה להשיג את הילד הנכסף. אף כי החוק איננו דורש להפוך את מעמד ההורה לרשמי, ברגע הלידה חתמה האם בעיקר על חוזה חד-צדדי עם הילד אותו תנסה לכבד בכל כוחותיה לאורך כל חייה. מרגע הלידה ועד יומה האחרון תעשה האם כל מה שביכולתה על מנת לשמור על שלמותו הפיזית והנפשית של הילד ותנסה כמיטב יכולתה לחנך אותו.כך נוצרות ומתבססות מגוון המשמעויות  המקופלות במילה “אמא” ואת העובדה כי “אמא יש רק אחת”.

 הצליל “אמא” נעים לאוזנו של מבטא המילה ולזו של המאזין. בטרם הסתיים הצליל האחרון של המילה מוצף המוח בשלל הקונוטציות רגשיות, זכרונות הבונים יחד את משמעות אמא לאדם הספציפי. סביב גיל 3 קורה כי ילדים מנסים לקרוא לאמא בשמה הפרטי, תוך משחק או חיקוי ילדים אחרים. נסיון זה מצחיק אותם בתחילה.  כבר קיימת הבנה כי זו אמא שלי ולא עוד אישה ששמה יעל. להערכתי יש לתקן מייד ולהסביר לילד מדוע יש לקרוא לה אמא.

 הורים אשר מנסים לאפשר לילדיהם לכנותם בשמותיהם הפרטיים חוטאים למטרה. סביב הילד נמצאים אנשים מבוגרים רבים, חברים שונים. אמא, אבא, סבא, סבתא הם אנשים מיוחדים בחייו. עוצמת הקשר מתרופפת כאשר משמיעים את השם הפרטי בלבד. כינוי תפקידם “אמא” הוא ביטוי ליחס ההדדי, מעצב ציפיות, תקוות. כדי שהאם תשמש אוטוריטה בשעת הצורך חייבת יעל להבהיר לילד ולעצמה כי היא אמו ויש לקרוא לה כך. היא מצופה למהלכים לטובת הילד ונדרשת לפעולות שרק לה יש זכות וחובה להפעיל. להתרחק ולהיקרא יעל, פירוש הדבר כי הדגש הוא על אישיותה הנפרדת והעצמאית ותרמז אפשרות הרפיה מעול ההורות.

יש הורים המתלהבים כאשר ילדם הבוגר קורא לאם בשמה. אם הנראית טוב תתעודד עם קבלת המחמאה אשר משמעותה כי היא נראית ממש כמו אחותו. יש בכך ניסיון, גם אם לא מודע לחלוטין, להפר את היחסים המסורתיים ולהפחית מחויבות-אחריות הכרוכים בקשר אם-בן. הורים רוצים להיחשב לצעירים לנצח ולעתים מדמים קירבה לילד באמצעות חברות. הקרבה לילד חשובה מאד אך לא מן ההיבט  הידידותי חסר-האחריות אלא מן ההיבט של מבוגר אחראי, אוהב, דואג ומחנך, המציב נורמות, שומר על גבולות, מחנך לערכים. יש ילדים המתביישים בהוריהם. לקרוא לאמא בשמה הפרטי במקום ציבורי מונע חשיפה של הקשר בין השניים.  ההרגשה הלא נוחה כי אישה זו היא אמו נמנעת למראית עין. אין טעם לפתח כאן את גודל הכאב והצער המציף כל אם לנוכח הבנת המצב – ידיעה כי הבן מתבייש בה. לעתים קרובות, קורה כי רק בגיל מבוגר מגלה הילד. עד כמה רבה הייתה הקרבת האם ועד כמה הייתה מוכנה לויתורים לטובתו.

 אם הילדה ממשיכה ומתעקשת לקרוא לאם בשמה יש לנסות את הצעדים הבאים:

– האם תנסה לשוחח עם הילדה על הבובות שלה. לאחר שיחת התעניינות לגבי שלומן ואורח חייהן, על הטיפול המסור של הילדה בהן, תוכל האם לשלוח, כביכול ללא קשר לנושא המרכזי שבטיפול, על הדרך בה הילדה קוראת לבובות ואיך היא חושבת כי הבובות קוראות לה. יש סיכוי כי הילדה תעדיף כי בובותיה “יקראו” לה “אמא”, כי מה ההבדל בינה לבין ילדה אחרת שמשחקת עם הבובות. לתובנה כזאת יש ערך בהתפתחות  הרגשית של הילדה, בהתפתחות החשיבה הנקראת Theory of Mind: הילדה תתחיל להבין כי לאחרים יש כוונות, רצונות, אמונות שיש לקחת אותם בחשבון בקשר ההדדי.

– סביבות גיל שנתיים מתעוררים “מאבקי כוח”. אם כל העניין הוא חלק ממאבקי הכוח שהילדה מנהלת בבית לקראת הצעדים הראשונים של המודעות העצמית (“אני יכולה”, “אני לבד”). כי אז יש להימנע בכל מחיר מכניסה למאבקים. ילד בונה את סגנון החיים – תשתית לכל חייו. רצוי מאד כי סגנון החיים לא יבנה על כוח ושליטה אלא על הבנת הזולת. אם הקשר בין הילדה לבין האם הוא אמיץ ואיתן מרבית הסיכויים כי לאחר הסברים, קריאת שירים בנושא אמא, שירה ביחד, הדגמה כי אמא קוראת גם לאמה “אמא” הדבר יפסק.

– האם יכולה תמיד להסביר לילדתה עד כמה היא אוהבת לקרוא לה “ילדתי, יפתי, נהדרת שלי, ילדת אוצר שלי” כי גם עבורה, לקרוא לה ילדתי זה הרבה יותר מיוחד מאשר רק בשמה הפרטי.

– אם שיחות והסברים לא מועילים אפשר לשים סוף לעניין על ידי התעלמות מכל בקשה מופנית לאמא כאשר הילדה קוראת לה “יעל”. אם היא תשאל – האם תשיב בצורה נעימה אך חד משמעית כי בקשרה הדוק בין השתים היא אמא והשם הזה מוצא חן בעיניה ביותר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים